מרוב עצים לא רואים את היער 2006. 1. 20
נניח לרגע, רק לרגע, שמי שסיים בית ספר בארץ, אפילו רק בית ספר יסודי, יודע לספור.
נניח לרגע, רק לרגע, שמי שחי בארץ, ואוהב את הארץ, ויודע משהו על המסורת היהודית, יודע כי כשיבוא השלום, או רק הרגיעה, או רק המנוחה, יבוא גם הזמן שכל איש ואישה וילד ישב/ תשב תחת גפנו/נה ותחת תאנתו/תה. הוא יודע גם כי השלום, הרגיעה, המנוחה, הם פונקציה של הבאת ענף של זית במקורה של יונה. אפילו יאסר ערפאת, שלא היה את כל מה שנאמר בהתחלה, כשרצה לזכות באהדה, היה מוכן להיות יונה עם ענף של זית ביד אחת בעוד שידו השניה אוחזת בנשק. (אפשר גם להחליף את האות הראשונה של ה"יונה"... פויה!).
אני באמת לא יודע אם זה מה שיהיה, אבל אני יכול לומר בוודאות כי בימינו אלה, גם אלה שכבר עברו וגם אלה שעוד יבואו, אף אחד לא יודע, לא בימין ולא בשמאל, כמה ענפים של זית צריך לכרות כדי להביא את השלום (השימוש במילה "לכרות" בא כדי למלא גם את המילים: גיזום. גדיעה. עקירה. שריפה. או כל מילה אחרת שמשמעותה כמשמעות המילים האלה). מה שאני כן יודע בוודאות הוא כי כל ענפי הזית שנכרתו עד עכשיו רק הביאו ויביאו ליותר ויותר שינאה ורק ירחיקו את השלום. לדעתי ה"שלום" לא יבוא לאזורנו כל עוד לא ימצא פתרון ליחסי השכנות בין היהודים-ישראלים לבין הערבים-פלשתינים ולסיכסוך שביניהם על אותה פיסת האדמה המוגדרת "ארץ ישראל", או אם תרצו "פלשתינה-א"י". אני לא רוצה לדבר כאן על: "ארץ ישראל השלמה". או "ארץ ישראל המחולקת". או "שתי גדות לירדן". או כל הגדרה אחרת שהמלל הפוליטי יכול למצוא.
מה שצריך להיות ברור הוא שהבעיה היא לא עצי הזית ולא היונים. עצי הזית ישנם ואפשר להמשיך ולטעת חדשים. את היונים אפשר למצוא ולהמשיך ולגדל יונים חדשות. עוד צריך שיהיה ברור שלא יעזור לאף אחד, כי את עצי הזית הגדלים בארץ ישראל, אלה שחיים (כן, גם לעצים יש חיים) מאות שנים ואלה שניטעו בעשרות השנים האחרונות, הן על ידי הערבים והן על ידי הישראלים, מתישבים או מתנחלים, אי אפשר יהיה לחסל. כי עצי הזית הם ארץ ישראל.
מעלות רבות לעץ הזית. אין בכוונתי לכתוב מסה שלמה על המעלות האלה. לא זאת היא מטרת הכתבה. את פילאי שמן הזית אשאיר לכתבות על מזון. ועל "ערכי משפחה" אזכיר רק את המשל לעושרו של אדם ש"בניו כשתילי זיתים סביב שולחנו". בכתבה זו אתייחס למעלות אחרות:
נפש בריאה בגוף בריא.
התפתחות הרקע החברתי-פוליטי-מדיני.
התפתחות ה"ידע" וה"מומחיות" שמגלים אנשים שאולי ראו בחייהם עצי זית וכאלה שמעולם לא התעניינו בעצים כל שהם ובמיוחד לא בעצי זית.
ריענון הידע בחשבון. אמנם ברמה של חיבור וחיסור, אבל יותר טוב מלא כלום.
נפש בריאה בגוף בריא: אני מניח שנוער הגבעות לא נהנה ולא זקוק במיוחד לפעילות גופנית. הרי הם רגילים לקפץ על ההרים ולדלג על הגבעות (כמו גם דרור אטקס). לעומתם, התרוצצותן של הגברות הזקנות של "יש דין" ו"מחסום watch", להן זו חוויה מרעננת ובריאה. הליכה בשדות חרושים וטיפוס על גבעות טרשים טובים לבריאות הגוף. החידוש שבנשימת אויר פסגות צלול יכול להביא לנפש בריאה אך לא בהכרח לחשיבה צלולה.
ראו זה פלא, איך עצי הזית יוצרים מכנה משותף לנוער הגבעות, לנשות "יש דין" ו"מחסום watch" ולאנשי "בצלם". כולם זקוקים באופן דחוף וקריטי גם לנפש בריאה וגם למחשבה צלולה. אלה גם אלה חסרים את הדברים האלה וכל אחד מהם בטוח שהצד השני הוא זה שממש זקוק להם. אלה משוכנעים שהאחרים נגועים ב"משיחיות הזויה" והאחרים משוכנעים שהאלה הם "שמאלנים הזויים". וראו זה פלא נוסף, שני הצדדים צודקים.
והרקע החברתי-פוליטי-מדיני: מי הוא מכאן ומי הוא משם? מכאן המתנחלים, אנשי הכיפות הסרוגות, אנשי ישיבות ההסדר, נוער הגבעות, חיילי וקציני צה"ל. כל אלה שלצערי הם, ברובם, כאלה שידיהם לא נטעו את העצים אך הם אלה הנושאים, ברובם, את ההאשמה של כריתת העצים. ומשם האחרים, אנשים המגדירים את עצמם כאנשי שמאל וכאנשי שלום שגם הם, לצערי, ברובם אינם כאלה שידיהם נטעו עצים אך הם אלה ש"אימצו" את הדימוי של אלה המגינים על העצים שאחרים נטעו. אז אימרו לי אתם, מי הם אלה שמכאן ומי הם אלה שמשם? האם קיים בכלל מי שהם רק "מכאן" ומי שהם רק "משם"? האם הם המתנחלים שנטעו עצים ובו בזמן ביקשו והתחננו וזעקו "אל נא תעקור נטוע" והיום מתוכם יוצאים הכורתים והעוקרים? או אולי הם חברי הקיבוצים הנוטעים והזורעים שעליהם הוטל, כחיילים, לעקור לא רק עצים לצרכי ביטחון אלא גם מתנחלים (לצרכי ביטחון), ואני חושש כי בעתיד יאלצו לפנות גם מתיישבים (לא יודע לומר לאיזה צורך)? ראו שאני מבחין בין מתנחלים למתיישבים, ואני עושה הבחנה זו על אף שגם המתנחלים וגם המתיישבים מאמינים ביישוב ארץ ישראל, ארץ שהזיתים הם אחד מסמליה המובהקים, סמל של "ארץ ישראל השלמה" יחד עם שאר המינים שבהם התברכה הארץ. אלא שהמתנחלים עושים זאת במצוות האל והמתיישבים עושים זאת במצוות הציונות וכולם עושים זאת מאהבת הארץ.
והידע גבירותי ורבותי, והמומחיות: פעם רק יחידי סגולה היו מומחים לגידול עצי זית. היום, היום כל יונק וזב-חוטם יודע יותר מהמומחים. כאלה, שכאמור לא עמדו מימיהם ליד עץ זית, יודעים מתי היא עונת המסיק ומתי מוסקים איזה זיתים. רבים למדו את זה כשניסו לעזור למגדלי הזיתים למסוק אותם, ועוד יותר רבים למדו את זה כשניסו לחבל במסיק ולהפריע למגדלי הזיתים למסוק אותם. נכון הוא שגם כיום רוב ה"מומחים" לא ממש מבינים בגידול העצים, אבל הם מבינים מספיק ביחוד כשההבנה הזו קשורה ומגובה בעמדה פוליטית (יואל מהרשק, זכור את אבא!). הם מפגינים ידע ב"גיזום רגיל" וב"גיזום עמוק", והידע הזה מספיק כדי שהמבינים מצד אחד כמו נשות "יש דין" ונשות "מחסוםwatch ", שאני לתומי חשבתי שהן מבינות במחסומים ובמשמעות הביטחונית שלהם. ומומחי "בצלם" ורבנים למימיהם וסתם פוליטיקאים ועולים על כולם העיתונאים שכולנו מכירים: גדעון לוי ועקיבא אלדר וכפי שנראה בהמשך, הרבה הרבה מעל לכולם,ממש ממש בגבול הגאונות: עמירה הס.
נכון הוא שיש חילוקי דעות בין המומחים. כל אלה הנזכרים לעיל יודעים לומר לנו שמה שנעשה לעצי הזית זו "כריתה", "גדיעה", "שריפה", "עקירה" וכו'. לעומתם, הידע הזה מספיק כדי שנוער הגבעות ופרחחי המאחזים והוונדלים למיניהם יודעים לומר לנו שבכלל ה"כריתה", "גדיעה" וכו' הן רק שיטות עיבוד מקובלות המופעלות לאחר שנים בהן היה היבול קטן ודל. ואם מישהו ירצה להאמין להם, הרי שלטענתם במעשים האלה הם למעשה עוזרים למגדלי הזיתים שלא מספיקים בעצמם (בהתחשב ב"עזרת" הצבא) למסוק את הזיתים ולגזום את העצים ומאפשרים לחקלאים לאסוף בקלות יחסית מספיק חומר להסקת בתיהם בחורף הקר.
עד כאן התייחסתי לתועלת הכללית והרב-תחומית שתרמו עצי הזית לחברה הישראלית על מרכיביה השונים. נחזור להנחה הראשונית האומרת שנניח לרגע, רק לרגע, שמי שסיים בית ספר בארץ, אפילו רק בית ספר יסודי, יודע לספור. הנחה זו תעזור לנו להבין את הקטעים הבאים:
"יש משהו אנושי מאוד בעצי הזית הגדומים. מאות על מאות, ענפיהם הכרותים מושטים כלפי מעלה, כאילו בבקשת עזרה. 120 בתוואנה, שבדרום הר חברון, ביום שישי שעבר. כ-50 בבורין, שמדרום לשכם, בתחילת השבוע. כמאה (100 ) בבורין ב-24 בדצמבר 2005. ועוד 140 בבורין, ב-14 בדצמבר. (עד כאן 410 ). המשטרה ספרה 733 עצים ש"נעקרו" ב-2005 . ברשימה (לא מלאה) של 29 מקרי חבלה חקלאית, שתיעדו ארגוני זכויות האדם "יש דין" ו"בצלם" מאז מארס 2005 ועד סוף השנה, נספרים 2616 עצים שחובלו: נעקרו ונגנבו, הוצתו, נגדמו, נוסרו. רק בסאלם נעקרו בארבע פעמים 900 עצים. גם אם סופרי העצים הפגועים הפריזו-שני הצדדים מסכימים שמדובר בישראלים שמחבלים בכרמים ובמטעים." (מתוך כתבה של עמירה הס).
אוף! איזה בלגן! מי יגיד לי בכנות כמה עצים נפגעו? מי צודק? למי להאמין? למשטרה? ל"יש דין" ו"בצלם" שהם כידוע לכולנו אירגונים אוביקטיבים שרק "זכויות האדם" לנגד עיניהם? או אולי לעמירה הס "האלוהית" רודפת האמת המוחלטת. שיודעת לספור ולצרף נתונים שישמשו לה אסמכתא. רק שאינה אומרת לנו אם ה-410 המפורטים כלולים בתוך ה-2616 . ומה גורלם של ה-900 שנעקרו בסאלם בארבע פעמים. האם הם בפנים או בחוץ? האם כל הפעמים אירעו בשנת 2005 או אולי בזמנים אחרים? ואם המשטרה "ספרה" 733 עצים וה"אירגונים" "תיעדו" 2616 ש"נספרים". המשטרה ספרה עצים ש"נעקרו" וה"אירגונים" סופרים (בלשון הווה) עצים ש"חובלו", ואומרת לנו "מנהלת החשבונות" שהנתונים מבוססים על רשימה (לא מלאה) של 29 מקרים. היא אומרת, "גם אם סופרי העצים הפגועים הפריזו". איזה ערך יש למספרים שהיא מספקת אם גם היא יודעת שהסופרים "הפריזו" - אולי כל המספרים האלה מצוצים מהאצבע?!
אבל אתם יודעים מה? נעים לדעת "ששני הצדדים מסכימים" שמדובר בישראלים שהם ?שועלים קטנים- שמחבלים בכרמים. ואולי היא, עמירה הס, היא זו ש"שמוני נוטרה את הכרמים".
אפשר להסתפק בדברי ההבל האלה? לא, אי אפשר! כי עד כאן עוסקת בקטנות עמירה המסרבת לשמור על "הס". בהמשך זה כבר נתונים אחרים:
"...צה"ל כרת ופגע, והוא ממשיך לעשות זאת, באלפים רבים של עצי זית ופרי אחרים... רק בכפר קפין, למשל, נעקרו 12600 עצי זית לטובת גדר ההפרדה. עוד אלפי עצים-אולי עשרות אלפים... 100 אלף עצים בקפין לבדו כלואים מאחרי הגדר..." רצוי, רצוי מאוד שמי שלא יודע לספור יחידות ועשרות ומאות, לא ינסה לספור אלפים, או עשרות אלפים ובוודאי מאות אלפים.
כל הדברים האלה הופיעו בכתבה "זה לא עצי הזית" מאת עמירה הס בעיתון "הארץ" מיום 2006. 1. 12 .
ועוד חידה קטנה:
"אלמונים גדעו בתחילת השבוע כחמישים עצי זית באדמות הכפר בורין שמדרום לשכם- כך דיווח אתמול יואל מרשק, איש התנועה הקיבוצית, שהגיע למקום הכריתה. לדברי מרשק, שריכז את ענף המטעים בקיבוץ גבעת השלושה,אין ספק שמדובר בכריתה ובחבלה ולא בגיזום... מרשק אמר ל"הארץ" שהחבלות שאותן בדק אתמול בוצעו בשתי חלקות: האחת שבה נפגעו שמונים עצים, בצלע הצפונית של בורין, שההתנחלות ברכה בנויה עליה: והשנייה, שבה נפגעו חמישים עצים, בסמוך להתנחלות יצהר..."
"... מהמשטרה מדווחים על 733 עצים שנעקרו, ככל הנראה בידי מתנחלים, בשנת 2005. אבל לפי רשימה של פגיעות דומות, ברחבי הגדה, שתיעדו פעילי ארגוני זכויות האדם "יש דין", "בצלם" ו"שומרי משפט, רבנים לזכויות האדם", מדובר במספר גבוה בהרבה יותר: מאז מארס 2750 ?2005 עצים לפחות חובלו בצורות שונות:עקירה וגניבה, גידום והצתה."
תנחשו מי חתום על הכתבה הזו?
צדקתם! עמירה הס ונדב שרגאי.
טוב, אני מצטער, אבל את ההשוואה בין הכתבות אני משאיר לכם הקוראים. נכון שעמירה הס לא תמיד יודעת מה היא כותבת. היא גם לא זוכרת מה היא כתבה בעמוד אחד של העיתון ומה היא עומדת לכתוב בעמוד השני. חבל שגם העורך לא משגיח על הדברים האלה, אבל אלה הן בעיות של בעלי העיתון. אותי מדאיגים דברים אחרים:
תאמינו לי, הבעיות של המתנחלים ושל נוער הגבעות לא כל כך מעניינות אותי. נכון שהצטערתי על מה שהמתנחלים עברו ועוברים. צר לי בעיקר מהאספקט האנושי. אך לדעתי, מבחינה מדינית כלפי ארה"ב והעולם, לא היתה ברירה אלא לפנות את חבל עזה, אבל לא זאת היתה צריכה להיות הדרך. מהבחינה המדינית הנובעת מהיחסים הקיימים עם הערבים ואשר תשפיעה על עתיד היחסים האלה כאשר יגיע הזמן, אם יגיע, למצא פיתרון ביהודה ושומרון ובמיוחד בנושא ירושלים, ההתנתקות, כפי שבוצעה, הייתה טעות איומה שאני אפילו לא רוצה לחשוב על תוצאותיה.
הבעיות של "אירגוני זכויות האדם" כפי שהם קיימים היום, מעניינות אותי עוד פחות. אני חושב שפעילותם של האירגונים האלה היא שלילית לחלוטין. הם גורמים נזק שלא יתוקן לאותה מערכת יחסים רעועה ומסובכת עם הערבים וזאת משום שלדעתי רוב חברי האירגונים האלה טועים בהבנת יסודות היחסים האלה. ולא רק זאת: הם גם לא מבינים את מערכות היחסים הפנים-ישראלים. הם מעריכים לא נכון את מצבה של המדינה, לא מבחינה בינלאומית ולא מבחינה פנימית כפי שהיא קיימת בתחומי הכלכלה, החברה והביטחון.
אם כך הם הדברים, הרי שבתוך מיכלול הדברים האלה מקומה של עמירה הס, על אף קטנותה, הוא אסון. עמירה הס היא פגע רע. היא פוגעת בעניין הערבי-פלשתיני. היא פוגעת בעניין הישראלי. היא פוגעת בעיתון "הארץ" שהוא הנותן לה במה להפצת דברי ההבל שלה. היא מעמיקה את חוסר האמון שקיים במערכות הנ"ל. ופוגעת באמינות הנתונים שעשויים, אולי, להוות בסיס להתדיינות בין הגורמים שהזכרתי.
נניח לרגע, רק לרגע, שמי שסיים בית ספר בארץ, אפילו רק בית ספר יסודי, יודע לספור.
נניח לרגע, רק לרגע, שמי שחי בארץ, ואוהב את הארץ, ויודע משהו על המסורת היהודית, יודע כי כשיבוא השלום, או רק הרגיעה, או רק המנוחה, יבוא גם הזמן שכל איש ואישה וילד ישב/ תשב תחת גפנו/נה ותחת תאנתו/תה. הוא יודע גם כי השלום, הרגיעה, המנוחה, הם פונקציה של הבאת ענף של זית במקורה של יונה. אפילו יאסר ערפאת, שלא היה את כל מה שנאמר בהתחלה, כשרצה לזכות באהדה, היה מוכן להיות יונה עם ענף של זית ביד אחת בעוד שידו השניה אוחזת בנשק. (אפשר גם להחליף את האות הראשונה של ה"יונה"... פויה!).
אני באמת לא יודע אם זה מה שיהיה, אבל אני יכול לומר בוודאות כי בימינו אלה, גם אלה שכבר עברו וגם אלה שעוד יבואו, אף אחד לא יודע, לא בימין ולא בשמאל, כמה ענפים של זית צריך לכרות כדי להביא את השלום (השימוש במילה "לכרות" בא כדי למלא גם את המילים: גיזום. גדיעה. עקירה. שריפה. או כל מילה אחרת שמשמעותה כמשמעות המילים האלה). מה שאני כן יודע בוודאות הוא כי כל ענפי הזית שנכרתו עד עכשיו רק הביאו ויביאו ליותר ויותר שינאה ורק ירחיקו את השלום. לדעתי ה"שלום" לא יבוא לאזורנו כל עוד לא ימצא פתרון ליחסי השכנות בין היהודים-ישראלים לבין הערבים-פלשתינים ולסיכסוך שביניהם על אותה פיסת האדמה המוגדרת "ארץ ישראל", או אם תרצו "פלשתינה-א"י". אני לא רוצה לדבר כאן על: "ארץ ישראל השלמה". או "ארץ ישראל המחולקת". או "שתי גדות לירדן". או כל הגדרה אחרת שהמלל הפוליטי יכול למצוא.
מה שצריך להיות ברור הוא שהבעיה היא לא עצי הזית ולא היונים. עצי הזית ישנם ואפשר להמשיך ולטעת חדשים. את היונים אפשר למצוא ולהמשיך ולגדל יונים חדשות. עוד צריך שיהיה ברור שלא יעזור לאף אחד, כי את עצי הזית הגדלים בארץ ישראל, אלה שחיים (כן, גם לעצים יש חיים) מאות שנים ואלה שניטעו בעשרות השנים האחרונות, הן על ידי הערבים והן על ידי הישראלים, מתישבים או מתנחלים, אי אפשר יהיה לחסל. כי עצי הזית הם ארץ ישראל.
מעלות רבות לעץ הזית. אין בכוונתי לכתוב מסה שלמה על המעלות האלה. לא זאת היא מטרת הכתבה. את פילאי שמן הזית אשאיר לכתבות על מזון. ועל "ערכי משפחה" אזכיר רק את המשל לעושרו של אדם ש"בניו כשתילי זיתים סביב שולחנו". בכתבה זו אתייחס למעלות אחרות:
נפש בריאה בגוף בריא.
התפתחות הרקע החברתי-פוליטי-מדיני.
התפתחות ה"ידע" וה"מומחיות" שמגלים אנשים שאולי ראו בחייהם עצי זית וכאלה שמעולם לא התעניינו בעצים כל שהם ובמיוחד לא בעצי זית.
ריענון הידע בחשבון. אמנם ברמה של חיבור וחיסור, אבל יותר טוב מלא כלום.
נפש בריאה בגוף בריא: אני מניח שנוער הגבעות לא נהנה ולא זקוק במיוחד לפעילות גופנית. הרי הם רגילים לקפץ על ההרים ולדלג על הגבעות (כמו גם דרור אטקס). לעומתם, התרוצצותן של הגברות הזקנות של "יש דין" ו"מחסום watch", להן זו חוויה מרעננת ובריאה. הליכה בשדות חרושים וטיפוס על גבעות טרשים טובים לבריאות הגוף. החידוש שבנשימת אויר פסגות צלול יכול להביא לנפש בריאה אך לא בהכרח לחשיבה צלולה.
ראו זה פלא, איך עצי הזית יוצרים מכנה משותף לנוער הגבעות, לנשות "יש דין" ו"מחסום watch" ולאנשי "בצלם". כולם זקוקים באופן דחוף וקריטי גם לנפש בריאה וגם למחשבה צלולה. אלה גם אלה חסרים את הדברים האלה וכל אחד מהם בטוח שהצד השני הוא זה שממש זקוק להם. אלה משוכנעים שהאחרים נגועים ב"משיחיות הזויה" והאחרים משוכנעים שהאלה הם "שמאלנים הזויים". וראו זה פלא נוסף, שני הצדדים צודקים.
והרקע החברתי-פוליטי-מדיני: מי הוא מכאן ומי הוא משם? מכאן המתנחלים, אנשי הכיפות הסרוגות, אנשי ישיבות ההסדר, נוער הגבעות, חיילי וקציני צה"ל. כל אלה שלצערי הם, ברובם, כאלה שידיהם לא נטעו את העצים אך הם אלה הנושאים, ברובם, את ההאשמה של כריתת העצים. ומשם האחרים, אנשים המגדירים את עצמם כאנשי שמאל וכאנשי שלום שגם הם, לצערי, ברובם אינם כאלה שידיהם נטעו עצים אך הם אלה ש"אימצו" את הדימוי של אלה המגינים על העצים שאחרים נטעו. אז אימרו לי אתם, מי הם אלה שמכאן ומי הם אלה שמשם? האם קיים בכלל מי שהם רק "מכאן" ומי שהם רק "משם"? האם הם המתנחלים שנטעו עצים ובו בזמן ביקשו והתחננו וזעקו "אל נא תעקור נטוע" והיום מתוכם יוצאים הכורתים והעוקרים? או אולי הם חברי הקיבוצים הנוטעים והזורעים שעליהם הוטל, כחיילים, לעקור לא רק עצים לצרכי ביטחון אלא גם מתנחלים (לצרכי ביטחון), ואני חושש כי בעתיד יאלצו לפנות גם מתיישבים (לא יודע לומר לאיזה צורך)? ראו שאני מבחין בין מתנחלים למתיישבים, ואני עושה הבחנה זו על אף שגם המתנחלים וגם המתיישבים מאמינים ביישוב ארץ ישראל, ארץ שהזיתים הם אחד מסמליה המובהקים, סמל של "ארץ ישראל השלמה" יחד עם שאר המינים שבהם התברכה הארץ. אלא שהמתנחלים עושים זאת במצוות האל והמתיישבים עושים זאת במצוות הציונות וכולם עושים זאת מאהבת הארץ.
והידע גבירותי ורבותי, והמומחיות: פעם רק יחידי סגולה היו מומחים לגידול עצי זית. היום, היום כל יונק וזב-חוטם יודע יותר מהמומחים. כאלה, שכאמור לא עמדו מימיהם ליד עץ זית, יודעים מתי היא עונת המסיק ומתי מוסקים איזה זיתים. רבים למדו את זה כשניסו לעזור למגדלי הזיתים למסוק אותם, ועוד יותר רבים למדו את זה כשניסו לחבל במסיק ולהפריע למגדלי הזיתים למסוק אותם. נכון הוא שגם כיום רוב ה"מומחים" לא ממש מבינים בגידול העצים, אבל הם מבינים מספיק ביחוד כשההבנה הזו קשורה ומגובה בעמדה פוליטית (יואל מהרשק, זכור את אבא!). הם מפגינים ידע ב"גיזום רגיל" וב"גיזום עמוק", והידע הזה מספיק כדי שהמבינים מצד אחד כמו נשות "יש דין" ונשות "מחסוםwatch ", שאני לתומי חשבתי שהן מבינות במחסומים ובמשמעות הביטחונית שלהם. ומומחי "בצלם" ורבנים למימיהם וסתם פוליטיקאים ועולים על כולם העיתונאים שכולנו מכירים: גדעון לוי ועקיבא אלדר וכפי שנראה בהמשך, הרבה הרבה מעל לכולם,ממש ממש בגבול הגאונות: עמירה הס.
נכון הוא שיש חילוקי דעות בין המומחים. כל אלה הנזכרים לעיל יודעים לומר לנו שמה שנעשה לעצי הזית זו "כריתה", "גדיעה", "שריפה", "עקירה" וכו'. לעומתם, הידע הזה מספיק כדי שנוער הגבעות ופרחחי המאחזים והוונדלים למיניהם יודעים לומר לנו שבכלל ה"כריתה", "גדיעה" וכו' הן רק שיטות עיבוד מקובלות המופעלות לאחר שנים בהן היה היבול קטן ודל. ואם מישהו ירצה להאמין להם, הרי שלטענתם במעשים האלה הם למעשה עוזרים למגדלי הזיתים שלא מספיקים בעצמם (בהתחשב ב"עזרת" הצבא) למסוק את הזיתים ולגזום את העצים ומאפשרים לחקלאים לאסוף בקלות יחסית מספיק חומר להסקת בתיהם בחורף הקר.
עד כאן התייחסתי לתועלת הכללית והרב-תחומית שתרמו עצי הזית לחברה הישראלית על מרכיביה השונים. נחזור להנחה הראשונית האומרת שנניח לרגע, רק לרגע, שמי שסיים בית ספר בארץ, אפילו רק בית ספר יסודי, יודע לספור. הנחה זו תעזור לנו להבין את הקטעים הבאים:
"יש משהו אנושי מאוד בעצי הזית הגדומים. מאות על מאות, ענפיהם הכרותים מושטים כלפי מעלה, כאילו בבקשת עזרה. 120 בתוואנה, שבדרום הר חברון, ביום שישי שעבר. כ-50 בבורין, שמדרום לשכם, בתחילת השבוע. כמאה (100 ) בבורין ב-24 בדצמבר 2005. ועוד 140 בבורין, ב-14 בדצמבר. (עד כאן 410 ). המשטרה ספרה 733 עצים ש"נעקרו" ב-2005 . ברשימה (לא מלאה) של 29 מקרי חבלה חקלאית, שתיעדו ארגוני זכויות האדם "יש דין" ו"בצלם" מאז מארס 2005 ועד סוף השנה, נספרים 2616 עצים שחובלו: נעקרו ונגנבו, הוצתו, נגדמו, נוסרו. רק בסאלם נעקרו בארבע פעמים 900 עצים. גם אם סופרי העצים הפגועים הפריזו-שני הצדדים מסכימים שמדובר בישראלים שמחבלים בכרמים ובמטעים." (מתוך כתבה של עמירה הס).
אוף! איזה בלגן! מי יגיד לי בכנות כמה עצים נפגעו? מי צודק? למי להאמין? למשטרה? ל"יש דין" ו"בצלם" שהם כידוע לכולנו אירגונים אוביקטיבים שרק "זכויות האדם" לנגד עיניהם? או אולי לעמירה הס "האלוהית" רודפת האמת המוחלטת. שיודעת לספור ולצרף נתונים שישמשו לה אסמכתא. רק שאינה אומרת לנו אם ה-410 המפורטים כלולים בתוך ה-2616 . ומה גורלם של ה-900 שנעקרו בסאלם בארבע פעמים. האם הם בפנים או בחוץ? האם כל הפעמים אירעו בשנת 2005 או אולי בזמנים אחרים? ואם המשטרה "ספרה" 733 עצים וה"אירגונים" "תיעדו" 2616 ש"נספרים". המשטרה ספרה עצים ש"נעקרו" וה"אירגונים" סופרים (בלשון הווה) עצים ש"חובלו", ואומרת לנו "מנהלת החשבונות" שהנתונים מבוססים על רשימה (לא מלאה) של 29 מקרים. היא אומרת, "גם אם סופרי העצים הפגועים הפריזו". איזה ערך יש למספרים שהיא מספקת אם גם היא יודעת שהסופרים "הפריזו" - אולי כל המספרים האלה מצוצים מהאצבע?!
אבל אתם יודעים מה? נעים לדעת "ששני הצדדים מסכימים" שמדובר בישראלים שהם ?שועלים קטנים- שמחבלים בכרמים. ואולי היא, עמירה הס, היא זו ש"שמוני נוטרה את הכרמים".
אפשר להסתפק בדברי ההבל האלה? לא, אי אפשר! כי עד כאן עוסקת בקטנות עמירה המסרבת לשמור על "הס". בהמשך זה כבר נתונים אחרים:
"...צה"ל כרת ופגע, והוא ממשיך לעשות זאת, באלפים רבים של עצי זית ופרי אחרים... רק בכפר קפין, למשל, נעקרו 12600 עצי זית לטובת גדר ההפרדה. עוד אלפי עצים-אולי עשרות אלפים... 100 אלף עצים בקפין לבדו כלואים מאחרי הגדר..." רצוי, רצוי מאוד שמי שלא יודע לספור יחידות ועשרות ומאות, לא ינסה לספור אלפים, או עשרות אלפים ובוודאי מאות אלפים.
כל הדברים האלה הופיעו בכתבה "זה לא עצי הזית" מאת עמירה הס בעיתון "הארץ" מיום 2006. 1. 12 .
ועוד חידה קטנה:
"אלמונים גדעו בתחילת השבוע כחמישים עצי זית באדמות הכפר בורין שמדרום לשכם- כך דיווח אתמול יואל מרשק, איש התנועה הקיבוצית, שהגיע למקום הכריתה. לדברי מרשק, שריכז את ענף המטעים בקיבוץ גבעת השלושה,אין ספק שמדובר בכריתה ובחבלה ולא בגיזום... מרשק אמר ל"הארץ" שהחבלות שאותן בדק אתמול בוצעו בשתי חלקות: האחת שבה נפגעו שמונים עצים, בצלע הצפונית של בורין, שההתנחלות ברכה בנויה עליה: והשנייה, שבה נפגעו חמישים עצים, בסמוך להתנחלות יצהר..."
"... מהמשטרה מדווחים על 733 עצים שנעקרו, ככל הנראה בידי מתנחלים, בשנת 2005. אבל לפי רשימה של פגיעות דומות, ברחבי הגדה, שתיעדו פעילי ארגוני זכויות האדם "יש דין", "בצלם" ו"שומרי משפט, רבנים לזכויות האדם", מדובר במספר גבוה בהרבה יותר: מאז מארס 2750 ?2005 עצים לפחות חובלו בצורות שונות:עקירה וגניבה, גידום והצתה."
תנחשו מי חתום על הכתבה הזו?
צדקתם! עמירה הס ונדב שרגאי.
טוב, אני מצטער, אבל את ההשוואה בין הכתבות אני משאיר לכם הקוראים. נכון שעמירה הס לא תמיד יודעת מה היא כותבת. היא גם לא זוכרת מה היא כתבה בעמוד אחד של העיתון ומה היא עומדת לכתוב בעמוד השני. חבל שגם העורך לא משגיח על הדברים האלה, אבל אלה הן בעיות של בעלי העיתון. אותי מדאיגים דברים אחרים:
תאמינו לי, הבעיות של המתנחלים ושל נוער הגבעות לא כל כך מעניינות אותי. נכון שהצטערתי על מה שהמתנחלים עברו ועוברים. צר לי בעיקר מהאספקט האנושי. אך לדעתי, מבחינה מדינית כלפי ארה"ב והעולם, לא היתה ברירה אלא לפנות את חבל עזה, אבל לא זאת היתה צריכה להיות הדרך. מהבחינה המדינית הנובעת מהיחסים הקיימים עם הערבים ואשר תשפיעה על עתיד היחסים האלה כאשר יגיע הזמן, אם יגיע, למצא פיתרון ביהודה ושומרון ובמיוחד בנושא ירושלים, ההתנתקות, כפי שבוצעה, הייתה טעות איומה שאני אפילו לא רוצה לחשוב על תוצאותיה.
הבעיות של "אירגוני זכויות האדם" כפי שהם קיימים היום, מעניינות אותי עוד פחות. אני חושב שפעילותם של האירגונים האלה היא שלילית לחלוטין. הם גורמים נזק שלא יתוקן לאותה מערכת יחסים רעועה ומסובכת עם הערבים וזאת משום שלדעתי רוב חברי האירגונים האלה טועים בהבנת יסודות היחסים האלה. ולא רק זאת: הם גם לא מבינים את מערכות היחסים הפנים-ישראלים. הם מעריכים לא נכון את מצבה של המדינה, לא מבחינה בינלאומית ולא מבחינה פנימית כפי שהיא קיימת בתחומי הכלכלה, החברה והביטחון.
אם כך הם הדברים, הרי שבתוך מיכלול הדברים האלה מקומה של עמירה הס, על אף קטנותה, הוא אסון. עמירה הס היא פגע רע. היא פוגעת בעניין הערבי-פלשתיני. היא פוגעת בעניין הישראלי. היא פוגעת בעיתון "הארץ" שהוא הנותן לה במה להפצת דברי ההבל שלה. היא מעמיקה את חוסר האמון שקיים במערכות הנ"ל. ופוגעת באמינות הנתונים שעשויים, אולי, להוות בסיס להתדיינות בין הגורמים שהזכרתי.
